הסיפור שלי הוא סיפורם של ילדים רבים שגדלו באי יציבות ואי וודאות גדולה, ילדים שהגדרת "הנורמלי" אתגרה אותם והגדירה אותם ואת סיפור חייהם. אני גדלתי עם אבא הלום קרב,  בכוננות מתמדת, בבושה גדולה ובבלבול רב.

​

עד לא מזמן חייתי "את החלום", נשוי פלוס 4, קריירת הייטק, בית קרקע, זוגיות, חיי חברה. כלפי חוץ הכל נראה מושלם, אבל בפנים הייתה סערה מתמדת, הייתה שנאה עצמית, מועקה גדולה והייתה תחושה של פספוס, תחושה שאני חי לצד מי שאני ולא את מי שאני באמת.

​

לקח לי 45 שנים עמוסים בטיפולים וחקירה עצמית לקבל את כל החלקים שבי ולאפשר לעצמי להיות לא מושלם, זה שמאפשר לעצמו לכעוס, להיות לא בסדר, להיות אמוציונאלי, זה שפועל ועושה גם מה שהוא רוצה ולא כל הזמן חושב איך זה יתקבל בחברה.

​

קראתי לבלוג "הרשות לרדת מהפסים" כי מבחינה רציונאלית אין שום הגיון לערער את החיים הכביכול מושלמים שלי ובפעם האחרונה שאמרו לי שאני "יורד מהפסים" חשבתי לעצמי שבעצם למה לא? כן! אני יורד מהמסילה שהחיים סללו לי ובוחר לחיות את החיים שאני רוצה לחיות.

​

הבלוג הזה מתאר בפעם הראשונה את המחשבות הכי ראשוניות שלי, את הפחדים, ההרהורים והלבטים שמלווים אותי כל חיי. בחרתי לחשוף את עצמי כי אני מאמין שיש כאלו שיזדהו עם התכנים ואולי אפילו יקבלו השראה והרשאה להתחבר לכל החלקים שלהם ולמצוא את המסלול שלהם. לרדת מהפסים זה מטלטל ומבלבל אבל עבורי ההכרה בשדים וההשלמה איתם הביאה לשקט נפשי וקבלה עצמית ואני מקווה שאוכל לעזור גם לכם.

​

על מנת לחוות את התהליך עד תומו כדאי לחקור את הבלוג על פי הסדר הכרונולוגי בו הטקסטים נכתבו (כך אפשר לשים לב להתפתחות עצמה, גם שלי וגם של הכתיבה). בקריאה הראשונה אני ממליץ לדפדף לעמוד האחרון בו תמצאו את הטקסטים הראשוניים ובסוף כל פוסט יש הפניה לפוסט הבא (הוספתי גם את התאריך בו כתבתי את הטקסט). את הטקסטים החדשים אוסיף לתחילת הרשימה ואשלח באופן אישי לכל מי שירצה בכך.

​

כל חיי אנשים מתייעצים איתי בכל נושא אפשרי, אנשים רואים בי גם את החלקים הרציונליים (החליפה) וגם את החלקים הרגשיים (השרוואל) וזה נותן לי זווית ראיה עגולה, שונה ופרספקטיבה רחבה יותר. עד היום ייעצתי באופן לא פורמאלי, לא מחייב, הפעם החלטתי לאזור אומץ ולהזמין אתכם לשתף במייל או בשיחת היכרות בתקווה שאצליח לסייע לכם לחבר חלק אחד או יותר.  

​

מחכה לכם עם חליפה ושרוואל