תחילת החלום

בעולם אחר, במקום אחר, בזמן אחר, תסריט חיים אחר, תסריט חיים בו המספר 6,000,000 לא גורם לאף אחד להניד עפעף (בדיוק כמו כל מספר אחר), תסריט בו ליום כיפור יש משמעות דתית, אנושית, חברתית בלבד, תסריט בו שמתחיל הסתיו וראש השנה מתקרב, המשפחה שלי נרגשת ומתכוננת לתקופה בה נתכנס כולנו בבית, נדליק חימום ונשב ונביט בגשם, בשלכת, ננשום לתוכנו את רוחות הסתיו ונחלום, לא נפסיק לחלום.

נולדתי בסתיו, אני לא יודע למה אומרים שלאדם יש חיבה מיוחדת לעונה בה הוא נולד, הסתיו סימן בשבילי כל החיים את הנורא מכל, את העצב, את הקור, את הקמילה של העולם, של המשפחה שלי ושלי. תמיד אמרתי שאני אוהב את הקיץ, שאני כמו הטבע, פורח באביב ונושר בסתיו. אני רגיש לקור בצורה קיצונית, אוהב חום בצורה קיצונית. היום אני מבין שתחילת הסתיו זה תחילת המלחמה ותחילת המלחמה זה רע, מאוד רע.

אבל הטקסט הזה הוא אחר, זה טקסט על תסריט בו לא הייתה מלחמה, בו ילד קטן שרוצה ללמוד לתופף נענה בחיוך ובהכלה, בו כשהילד הקטן שר הוריו מצטרפים אליו ולא מסבירים לו איזה זייפן הוא, ילד שרוצה לשחק כדורגל ולא אומרים לו שזה של "פרחים". תסריט בו שלילד הקטן יש פחדים, הם לא הופכים להיות הפחדים של אמא שלו, והפחדים הופכים לעצב והעצב למועקה, זה לא הופך להיות המהות, בתסריט הזה מעודדים חלומות וחוזקות ושאיפות וכשלונות ונסיונות וטעויות, בתסריט הזה אף אחד לא מושלם.

אז בוא נתחיל מההתחלה, הייתי ילד שאוהב לחלום, זה מצחיק להגיד את זה בתור אחד שלא יודע לחלום אבל אהבתי לחלום והייתי חולמני. הראש שלי היה בעננים, במחשבות, אסטרונאוט קראו לי בצופים. על מה חלמתי? חלמתי על עולמות רחוקים, חלמתי על למצוא נוסחה אחת שתסביר את כל מה שקורה בעולם. חלמתי על למצוא סדר, למצוא את הלוגיקה שחבויה בכל מה שקיים. אני זוכר שהייתי מתבונן בעולם ומנסה למצוא את התבנית, להבין את המהות, את השורש של הכל. מגיל מאוד צעיר התבוננתי, היום אני מבין שפשוט למדתי, למדתי את ההתנהגות האנושית, למדתי אותה ממקום ראשוני, טהור, לא למידה אקדמית אלא למידה שהתמזגה לתוכי והפכה להיות חלק ממני.

אני זוכר שמגיל צעיר היו לי כל מיני תיאוריות על העולם, על חופש הרצון שלנו והאחריות המוסרית שלנו, על כמה אנחנו באמת יכולים לסמוך על החושים שלנו, על מה קיים ומה לא, על מה נכון ומה לא, כל מיני מחשבות בפרספקטיבות שונות, על הנורמה ומי קובע אותה. אחת הדוגמאות שאני זוכר אותי מהרהר בהן בתור נער זה שאם אדם נכנס לבית משוגעים והוא פוגש אדם אחר מעבר לסורג אחרי כמה זמן כבר לא יהיה ברור מי פה המשוגע ומה זה אומר על זה שאנחנו מחליטים לכלוא אנשים שהם לא נורמטיביים (אם יש דבר כזה בכלל) ועוד ועוד.

ורציתי להיות שחקן כדורסל, ורציתי לנגן ורציתי לשחק ורציתי לכתוב ורציתי בעיקר לחשוב ולחלום ולהרהר ועוד לחשוב ועוד להרהר ולהוציא את זה החוצה, להוציא את המחשבות שלי מהראש לעולם, לדבר את זה, לפתח את זה

ואז הפסקתי לחלום, אמרו לי שאני חולמני, שאני אסטרונאוט, שאני ילדותי, שאני לא התבגרתי, שאני רגיש, שאני לא זה ולא זה ולא יכול את זה ולא יכול את ההוא ושאני בעיקר לא צריך את זה. ושאלו אותי כל מיני שאלות שלא היו לי עליהן אף פעם תשובות, שאלו אותי למה אני לא מקשיב ולמה אני צריך את זה וממתי נהייתי כזה ואיך זה קרה ואף פעם לא מה אני רוצה או מה החלום שלי אז הפסקתי לחלום

היום אני לומד לחלום מחדש, לאט לאט, כל יום עוד קצת, מנסה לתאר לעצמי איך היום שלי היה נראה בחלום שלי. פעם ראשונה שאני בכלל מסוגל לדמיין משהו כזה, אמנם זה עדיין מאוד התחלתי וראשוני אבל אני יכול לראות איזשהו פתח. אני חושב שהייתי מתעורר מוקדם, לפני כולם, שותה קפה בשקט וקורא, לאחר מכן הייתי מעיר את הילדים שלי, אוכלים ארוחת בוקר קלה כולם והם היו הולכים לבית הספר ואני הייתי נשאר בבית. הייתי עושה יוגה כל בוקר ופעמיים שלוש בשבוע שוחה. לאחר מכן הייתי כותב, מאמר או ספר או תיאוריה שחשבתי עליה והיה לי גם זמן של משחק שחמט קבוע ביום. הייתי מקבל את הילדים בחזרה מבית הספר, הייתי מנגן, שומע מוזיקה, מדבר עם אסנת שהיא הייתה חוזרת. הייתי רוצה להרצות מדי פעם, לעמוד מול קהל ולהציג את התיאוריות שלי. הייתי נפגש עם אנשים מהתחום וחולק איתם רעיונות, הייתי רוצה ליצור קהילה של אנשים מהתחומים שאני מתעסק בהם, לשמוע הרצאות שלהם ולדון בהם אחר כך, לפתח את המחשבות שלנו ולהתעמק בהן. אולי הייתי מלמד, אני חושב שמאוד יכול לעניין אותי לבנות קורס ולהעביר אותו.

אני כן רואה אותי אחת לרבעון טס לחו"ל, לכנסים, אולי אפילו מרצה בעצמי. הייתי רוצה להקליט פודקאסט, שתהיה לי הרצאה ב TED. אני רוצה ללמוד, אני רוצה שתחום העיסוק שלי יצריך אותי ללמוד דברים חדשים כל הזמן ולהעמיק את הידע שלי. שיאתגר אותי להמציא את עצמי מחדש אחת לתקופה.

אני רוצה לשלוט בזמן שלי, אני רוצה לקבוע לעצמי מתי לעבוד ומאיפה לעבוד, הייתי שמח אם למקום הגיאוגרפי ולשעה ביום לא יהיו משמעות כך שאוכל לעבוד מכל מקום ובכל שעה.

אני רוצה לפגוש אנשים שונים, לא לעבוד כל הזמן עם אותם האנשים מצד אחד אבל כן ליצור יחסים ארוכי טווח עם אנשים מסוימים. מעניין אותי להתבונן בתהליכים קבוצתיים מהצד, ללמוד את ההתנהלות הקבוצתית ולנתח אותה (לא סגור עדיין מה אני רוצה לעשות עם זה).