שינוי – איזה פחד...

כבר שנים שאני סובל מכאבי בטן, כאב כזה שכבר הופך להיות חלק ממך, שאתה לא מתייחס אליו בכלל כי רוב הזמן אתה בכלל לא מודע שהוא קיים. הייתה לי תנועה של היד שהייתי מניח אותה על הבטן שלי - גם כן תנועה אוטומטית. מכיוון שכל חיי לא התייחסתי לעצמי כמו מישהו שמגיע לו שיהיה לו טוב אז גם כאבים גופניים התקבלו אצלי באדישות.

יש לי יחס אמביוולנטי לאוכל

מצד אחד לא אכפת לי מאוכל, המשפט "אני אוכל כדי לחיות ולא חי כדי לאכול" נכתב עלי. אני במינימום התעסקות עם אוכל, אני יכול לא לאכול שעות רבות בלי להרגיש תחושת רעב (לצום לדוגמא זה לא אתגר בשבילי), אני לא אוהב להשקיע בהכנת האוכל, אוכל בשבילי זה לא בילוי, זה אמצעי בלבד.

מצד שני, בתור ילד אכלתי מאוד סלקטיבי (מאכלים מאוד מסוימים), אוכל היה כלי שהשתמשתי בו מול אמא שלי (שכעסתי עליה, הייתי מעניש אותה בכך שלא הייתי אוכל), אני מאוד ער למשקל שלי – אני כל חיי שומר על משקל דומה, אכלתי כל החיים בצורה מסודרת, לא היו לי תקופות שאכלתי הרבה ג'אנק כך שבסך הכל אני מאוד במודעות לאוכל.

לפני כמה חודשים, חברה שאלה אותי מה הדבר בחיים שלי שבו אני הכי רחוק מהאמת שלי, שבו אני מתנהג בניגוד לערכים שלי ולאמונה שלי. התשובה הייתה לי ברורה וקפצה ישר לראש - אכילת בשר. המחשבה הזאת הסתובבה איתי כמה שבועות, איך זה יכול להיות שאני, אחד שברגע שהוא מחליט לעשות משהו זה פשוט קורה, לא מצליח להתחיל לחשוב אפילו על שינוי תזונתי וממשיך להתנהל בניגוד לאמונה שלי. התשובה שלי לעצמי הייתה שאני לא רוצה להתעסק באוכל כי אוכל לא מעניין אותי אבל המחשבה הזאת לא הניחה לי וישבה לי בבטן הרכה, איפה שכואב לי כל החיים ולא נתנה לי מנוח. לאט לאט אכילת בשר גרמה לי לתחושה לא נעימה בגוף, התחלתי להפחית את כמות הבשר שאני אוכל, את סוגי הבשר וגם את הזמנים ביום בהם אכלתי בשר – אבל זה עדיין לא הספיק לי.

לפני שלושה חודשים החלטתי שאני עושה מעשה והלכתי לנטורופת, ששוחחנו בטלפון אמרתי לו שאני רוצה להפסיק לאכול בשר ואני לא יודע מה אני צריך לאכול במקום על מנת לשמור על ערכים תזונתיים מספקים ולכן חשוב לי לעשות את זה באופן מסודר (איך החלטות רגשיות יוצאות לאוויר העולם בצורה כל כך טכנית...). הפגישה איתו כבר הייתה סיפור אחר לגמרי, פגישה שהתחילה בבקשה לתפריט "ללא בשר" התפתחה באופן טבעי לשיחה מקיפה על התזונה הכוללת שלי, על כאבי הבטן הכרוניים שאני חי אותם כבר שנים, על השינה הלא סדורה שלי, העייפות והנשימה הקצרה.

קיבלתי תפריט מאוד מדוקדק, אסור היה לי לאכול 80% מהמזון שצרכתי עד לפגישה, הייתי צריך להחליף כמעט את כל התפריט שלי, כל המוצרים הבסיסיים שנמצאים בכל מקום (כמו חלב, גלוטן, סוגי ירקות שונים ועוד) ירדו מהתפריט ולעומת זאת נכנסו כל מיני מוצרים עם שמות משונים שעד לפגישה לא ידעתי שהם קיימים או שהתעלמתי מקיומם (כמו כוסמת ירוקה, צ'יה, גוג'י ברי ועוד). בנוסף קיבלתי רשימה של תמציות צמחים ועוד כל מיני הוראות שהייתי צריך לצרוך במהלך היום (בנוסף לתרגילי נשימה דו יומיים).

שיצאתי מהפגישה הייתי בפאניקה, אני, שלא אכפת לי מה אני אוכל, שלא אכפת לי אם אני אוכל, צריך להתעסק במזון שאני מכניס לפה כל היום, להיות בתשומת לב לשעות שאני אוכל, למה אני אוכל, אסור לי לשכוח לאכול והכי מאתגר – אני צריך להכין לי אוכל מיוחד, מה שיש בבית עכשיו לא מתאים לתפריט שלי, לא המצרכים, לא התבשילים, אפילו שעות הארוחה שלי לא תואמות את שעות הארוחה המשפחתיות. ומה יהיה במפגשים עם חברים, שכולם יעשו על האש, או שנלך למסעדה – אני אהיה זה שצריך להתחשב בו, זה שהופך להיות עול על כולם?

אז כמו בכל שינוי אחרי שההתלהבות והתרגשות שוככות, עולות המחשבות שמנסות למנוע את השינוי, המחשבות ששואלות "למה אני צריך את זה" ו "למה אני מכניס את עצמי" ו "זה גדול עלי" ו "למה לשנות משהו שעובד" ועוד ועוד.

בכל זאת החלטתי ללכת על זה ובכל הכוח "all in", פשוט זה לא היה מן הסתם, אבל החלטתי שאני נותן לזה הזדמנות כמה שבועות ואחר כך מחליט, שיניתי כמעט את כל מה שקשור לתזונה שלי: את מה אני אוכל, מתי אני אוכל ואיך אני אוכל. הייתי צריך לשנות את הקניות שלי בסופר, להכין מראש אוכל אחרת אין לי מה לאכול ולהתייחס לאוכל כמשהו מהותי ולא כמשהו שעושים על הדרך. הייתי בתשומת לב לתזונה בפעם הראשונה בחיי ומפתיע היה לראות (או שלא) באיזה מהירות (יחסית) הגיע שינוי, אחרי שלושה שבועות כאבי הבטן פחתו עד שנעלמו לחלוטין אחרי כחודשיים ובכלל, כל מה שקשור למערכת העיכול התייצב והפסיק להטריד. וכאשר שינוי שעושים מטיב איתנו אז הרבה יותר קל לסגל את אורח החיים החדש, כשמתחילים לחוות הצלחות אז קל יותר להמשיך בתרגול מה שמביא להצלחות נוספות וחוזר חלילה.

כמובן, שבכל תהליך שינוי ישנן גם אכזבות, כשלונות, קשיים ולכן אני מאמין שאת התהליך צריך לבצע בצעדים קטנים, כאלה שאפשר להצליח בהם, כאלה שיכולים לבנות את הביטחון ביכולת שלנו להצליח, כאלה שיאפשרו לנו להתמודד בעתיד גם עם הכישלונות. מדהים לראות שוב ושוב שהפחד הכי גדול שלנו בביצוע השינוי הוא בעצם הסיכוי שלנו להצליח לבצע אותו.... הרבה פעמים אנחנו מפנטזים על שינוי אולם המחשבות שלנו על איך החיים שלנו יראו אם נצליח לבצע שינוי, זה שיגרום לנו לוותר על ההרגלים הישנים שלנו (שזאת בעצם המטרה מלכתחילה), גורם לנו לקפוא במקום ולמצוא לעצמנו כל מיני סיבות למה לא נכון לנו לבצע את השינוי הזה.

אני היום 4 חודשים מתחילת שינוי התזונה שלי, יכול להגיד שהצלחתי, אמנם האתגרים לשמור על אורח חיים אחר קיימים תמיד אבל הפסקתי לאכול בשר (שזאת הייתה המטרה הראשונית שלי) ויחד עם זה (ועם עוד שינויי תזונה שהגוף שלי היה צריך) כאבי הבטן פסקו, השינה השתפרה והתחושה הכללית הרבה יותר טובה.

אז לפני כל שינוי שאני מבצע, ברגע שהפחדים מהשינוי עצמו עולים, אני מזכיר לעצמי שהתרגול מביא לטרנספורמציה אבל גם מכין את הקרקע להתמודד איתה