פרידה

איך אני נפרד ויותר מזה, מתי אני נפרד, מהו תהליך הפרידה שלי, איך הוא מרגיש בפנים ואיך ומתי הוא יוצא החוצה.

מה זה בכלל פרידה בשבילי, האם פרידה חייבת להכיל בתוכה גם את הניתוק הפיזי או שמא ברגע שהרגש נפרד הפרידה הסתיימה וכל שאר התהליך פחות רלבנטי ויותר מכך, יכול להיות שהתהליך הפיזי בכלל לא יתקיים.

כשהתחלתי לכתוב על פרידה עלתה לי לראש הטבלה הבאה שמתארת אותי בכל אחד מחמשת השלבים שהגדרתי לעצמי ביחסים שלי עם העולם

היכרות

בזמן ההיכרות אני מרוכז בהוויה שלי, אני בעיקר מנסה להבין את הרגשות שלי, לפענח האם הן חיוביות ואני נרגש לקראת ההרפתקה החדשה או שמא אני הולך לקראת משהו שהוא שוב מאותו הדבר שעשיתי כבר. זה בדרך כלל מלווה בפחד אבל פחד חיובי, כזה שמשאיר אותי דרוך ומוכן לקראת האתגר. אני במצב התבוננות, כמעט ואין עשיה, אין גם יותר מדי חשיבה או לימוד של חומרים חדשים כיוון שאני כל כולי מוכוון פנימה. הרגש עולה, עדיין לא במלוא עוצמתו אבל חלה עוררות גם נפשית וגם גופנית וישנה מוטיבציה גבוהה לצאת לדרך. מבחינת תחושת השייכות, אני מרגיש שונה, אאוטסיידר, לא מחובר, מחפש את מקומי

ירח דבש

ירח הדבש אצלי גם מאופיין בלמידה והתבוננות אבל החוצה, בתקופה זו אני אוסף כל מידע אפשרי על הסיטואציה, אם זה על האנשים החדשים שאני מכיר, ההתנהלות, מערכת היחסים החדשה, מערכות היחסים הקיימות והקודמות, אני מנסה לא להיות שיפוטי ולהגיע למסקנות מהירות מדי אלא להיות יותר צנוע ולנסות לקבל את מה שאני רואה, במקביל אני מסמן לעצמי (בראש) מה אני אוהב יותר, מה פחות ומתחיל לבנות לעצמי תכנית פעולה. מבחינה אינטלקטואלית אני מאוד מאותגר, לומד המון דברים חדשים, מתעסק בדברים חדשים. בדרך כלל אני נלהב, עם מוטיבציה כבוהה לעשיה וללמידה, מתחיל להרגיש יותר שייך, עדיין מרוחק, עדיין חשדן, קשרים ראשונים נרקמים אבל מאוד ראשוניים, לא מתמסר. תחושת הפחד מתמעטת יחסית לשלב ההיכרות, היא עדיין מורגשת אבל זה פחד שמשמר את המתח עדיין.

מימוש

שלב זה מאופיין בעיקר בעשיה, מבחינת עקומת הלמידה הגעתי לפסגה (אמנם תמיד לומד עוד אבל בעצימות נמוכה יותר), אני בדרך כלל מגיע לשיא הפרודוקטיביות, המח שלי עובד יותר בלייצר ופחות בהתבוננות. רמת השייכות שלי גבוהה, אני מרגיש שכל כולי מפוקס וממוקד בהשגת המטרות שלי, אני בטוח בעצמי וביכולת שלי לעשות מה שאני עושה. המוטיבציה לעומת זאת מתחילה לרדת, היא עדיין לא נמוכה אבל הספקות שאני במקום הנכון מתחילים לבצבץ, עוד משהו שמתחיל אלו המחשבות שאולי אני מבזבז את הזמן, שאני תקוע, שאני לא מתחדש, שאני לא לומד שום דבר חדש אבל בתחושה הכללית אני עדיין מרגיש טוב.

מיצוי

זהו תחילת הסוף, העשייה כבר ברובה קורית באופן אוטומטי, רמת המעורבות שלי יורדת, אני עושה רק מה שצריך על מנת לשמור על הקיים. המוטיבציה לעשיה יורדת באופן משמעותי ויחד איתה הרגשת השייכות שלי. ההרגשה שמלווה אותי היא שאני מבזבז את הזמן, שאני לא במקום הנכון, שאני לא מגשים את עצמי, שאני חייב שינוי, הרגשות השליליים משתלטים על היום יום ועל כל החיים, הפחד עולה בהתאם, הביטחון העצמי יורד, רמת האמונה בעצמי יורד, אני הופך להיות ציני ועצבני. יחד עם זאת, אני מתחיל לחשוב על מה אני רוצה לעשות, איך אני משנה את הסיטואציה ואיפה אני רוצה להיות. מכיוון שהמחשבות האלו מלוות בהרבה פחד, אני לא מרשה לעצמי לחלום בגדול מידי.

פרידה

ואז מגיעה הפרידה, הפרידה יכולה להיות מלווה גם בפרידה פיזית אבל היא תמיד תהיה קודם כל נפשית. אני פשוט מתנתק רגשית מהסיטואציה שאני נמצא בה, האוטומט של שלב המיצוי מתגבר, אני עושה את המינימום ההכרחי על מנת לתחזק את מה שקיים, המוטיבציה שלי נמוכה מאוד, אין לי חשק לקום בבוקר, אני מת מפחד שהחיים שלי פשוט מתבזבזים, רמת השייכות שלי אפסית, אני כבר במקום אחר. הראש שלי חושב ללא הפסקה מה לעשות, לפעמים אני כבר מתחיל לבדוק אפיקים ומקומות אחרים (בעצם מתחיל את שלב ההיכרות בפרק הבא) וזה מה שנותן לי דלק להמשיך במה שאני עושה ותקווה שאוטוטו דברים הולכים להשתנות.

שלב הפרידה הרגשי יכול להימשך אצלי הרבה זמן וכשהפרידה הפיזית מגיעה בסופו של דבר היא מגיעה בהפתעה מכיוון שהסימנים שכביכול היו צריכים להדליק נורות אדומות לצד השני הגיעו בהדרגתיות ובאיטיות שהיה מאוד קשה לשים אליהם לב ולהתכונן אליהם ולכן כשאני נפרד פיזית, זה בדרך כלל מלווה בהפתעה גדולה ועם הרבה דרמה.

התחלתי לכתוב על פרידה ויצא לי תיאור קצר של התהליך המנטלי שאני עובר בכל מערכת יחסים שיש לי עם העולם. שיצרתי את הטבלה, ניסיתי לחשוב אם היא מתארת את כלל מערכות היחסים שלי או רק אם חלקן ובאיזה שלב אני נמצא בכל אחת ממערכות היחסים הקיימות היום. האמת היא שמאוד קשה להיות אותנטי עם הקביעה הזאת ואני חושב שיותר קשה זה להחליט מה עושים עם כל מערכת יחסים לאחר שהבנת איפה אתה נמצא בה. הפעם ויתרתי לעצמי עם התרגיל הזה, אולי אעשה את זה בפעם הבאה.