לאהוב את עצמך

מנסה לכתוב על אהבה ולא מצליח, בדרך כלל שאני לא מצליח זה אומר שאני לא במקום הנכון, מה יש באהבה שכל כך חוסם אותי?

מעולם לא חסרה לי אהבה, מהיום שנולדתי קיבלתי אהבה ללא פשרות, ההורים שלי אהבו ואוהבים אותי ללא גבולות, אחים שלי אוהבים אותי, הבת זוג שלי אוהבת אותי, הילדים שלי אוהבים אותי, חברים שלי אוהבים אותי, בעבודה אוהבים אותי. בדרך כלל האהבה שאני מקבל היא אהבה עוצמתית, הרבה פעמים טוטאלית, היו פעמים שהיא הייתה גם מוטרפת, פוגענית, חסרת גבולות.

אני חושב שאני גם רגיל לפגוע באנשים שאוהבים אותי, לבדוק את הגבול, עד לאן אני יכול להגיע, כמה רחוק אני יכול לפגוע ועדיין להישאר אהוב. מתי הם יוותרו ואני לא מצליח לזכור מקרה אחד שהם וויתרו, בסוף אני וויתרתי... חיפשתי מתי יפסיקו לאהוב אותי, שיוכיחו לי את מה שאני יודע שהם בעצם לא אוהבים אותי אבל זה לא קרה...

אז מה אני בעצם מחפש? בתכלס אני יודע, מההתחלה אני יודע, מהרגע שהתחלתי לחשוב על זה אני יודע, הרבה לפני שהשאלה נשאלה כבר ידעתי אבל לא העזתי, לא העזתי להגיד את זה בקול רם. מה שאני מחפש זה לאהוב את עצמי, אני יכול להמשיך לחפש אהבה בכל מקום אפשרי ולמצוא את מה שאני מחפש אבל אני מחפש את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון.

אבל שוב ברחתי, מה זה בכלל לאהוב את עצמך? איך זה מרגיש? מה קרה שהפסקתי לאהוב את עצמי? האם באמת הפסקתי או שלעולם לא אהבתי את עצמי? אבל למה? למה אני לא אוהב את עצמי? אני יכול להבין את הסיבות לזה (היה לי רע, התייחסתי בצורה נוראית לאחרים, חשבתי על עצמי שאני הרוע בהתגלמותו) אבל אני כבר לא שם, טיפלתי בעצמי, אני כבר לא מרגיש מה שהרגשתי אז אולי זה הרגל? אולי אני פשוט רגיל להלקות את עצמי ולהעניש את עצמי? אולי אני פשוט לא יודע לאהוב? אולי אני ממש מפחד לאהוב את עצמי כי אני יודע שאני פוגע במי שאוהב אותי....

אל תחפש רחוק

תישאר קרוב

כי ככה זה

לאהוב את עצמך

לא מול המראה

תיכנס לתוך

כן זה יכול

להאיר אותך