דיאלוג עם השומרים שלי

שומר: הי צחי

אני: הי

שומר: אתה יודע מי אני?

אני (בקול רם): לא

אני (בלב): ברור שאני יודע, אתה איתי מאז ומעולם, מסתתר מאחוריך מהרגע שהחלטתי לצאת לעולם

שומר: אני פה להגן עליך שאף אחד לא יפגע בך יותר לעולם, אני לא בטוח שאתה זוכר אבל לפני שבאתי היית כל כך חלש, כל כך פגיע

אני (בקול רם): אתה מתבלבל, זה היה אדם אחר, שאני כבר בקושי זוכר, אני רק זוכר שהוא באמת היה כל כך רגיש וכל כך חלש, הוא באמת היה צריך עזרה

אני (בלב): מזל שאתה פה, ככה אף אחד לא ידע לעולם מי אני באמת ולא יוכל לפגוע בי, לעולם לא אתן לך ללכת, אל תדאג, הרי אנחנו מכירים כבר שנים ויש לנו הסכם, אתה חי בזכותי ואני חי בזכותך, אנחנו לא נבגוד אחד בשני.

שומר: שוב אני צריך להזכיר לך מתי באתי, מה עשיתי ולמה חשוב שאני אשאר פה לעד. חשבתי שאת זה כבר עברנו, אתה כבר מבין שצחי הילד והאדם שהיום פה זה בעצם אותו אחד, אתה גם מבין כבר שאתה לא כזה חלש ולא כזה רע, שבסך הכל היית קורבן.

אני (בקול רם): האמת נכון, פשוט כל כך קל לחזור להרגלים ולאמרות שהיו שם כל השנים, יש שם משהו מנחם, מוכר, מרגיש שייך, מרגיש קרוב.

אני (בלב): הנה, שוב צריך לדבר איתו, הוא שוב רוצה לנסות להוריד את השומר ,אני צריך לדאוג לו שוב. אני שוב צריך לדבר דרכו.

אני: אז אני חזק עכשיו? אני כבר לא צריך אותך?

שומר: אתה חזק כן, אבל ברור שאתה צריך אותי, אל תשכח, אף אחד אחר לא יגן עליך, אתה אמנם חזק אבל אל תהיה יהיר, לבד אתה לא תסתדר.

אני: אני לא מבין, מה זה אומר? אם אני חזק אז למה אני צריך אותך? למה אני לא יכול להסתדר לבד?

שומר: אתה בכלל יודע מה זה אומר להסתדר לבד? האם אי פעם היית לבד? ראית פעם לוחם שיוצא למלחמה בלי שומרים? גם הלוחם הכי חזק לא יכול לשרוד ללא השומרים שלו

אני: אז מה אתה אומר, שאני צריך לשמור את מה שיש לי ולהמשיך את הדרך?

שומר: כן, מה רע לך? תראה את המשפחה שבנית, את הבית, החברים, המשכורת, ההערכה מהעולם, מה אתה עוד רוצה?

אני: אני רוצה להתרגש, אני רוצה להרגיש, אני רוצה להתלהב ממה שאני עושה, אני רוצה להנות ממה שאני עושה, אני רוצה לפרוח

שומר: זאת בדיוק הבעיה שלך, שאתה לא מבין שיש לך בדיוק מה שאתה צריך, תתרגש מדברים אחרים, תתלהב מדברים אחרים, העבודה שלך מספקת לך בדיוק מה שאתה צריך בשביל שתוכל להתרגש ולהתלהב אחרי העבודה. אל תהיה ילד, יותר מעשרים שנה בנית והשגת במו ידיך את כל מה שיש לך, עכשיו אתה מוכן לסכן את הכל? ובשביל מה, הסיכוי הקטן שתתרגש מזה?

אני: אבל אני לא רוצה יותר לעשות מה שצריך, נמאס לי לעשות מה שצריך, מה שצריך עשיתי כל החיים, אני רוצה לעשות מה שאני רוצה ולא מה שאני צריך. אני עייף מלעשות מה שצריך ולשחק אותה עושה מה שאני רוצה, אני עייף מלשחק את הדמות שבניתי לעצמי, אני עייף מלבנות ולהשיג, אני רוצה פשוט להרגיש.

שומר: כבר ניסית כמה פעמים וראית שזה לא כזה ורוד, היו לך כל מיני חלומות עם הראש בעננים, לגור בצפון, לשנות קריירה אבל ראית שבסופו של דבר הבנת שחלומות לחוד ומציאות לחוד. ואתה מצליח להביא את עצמך לכל מקום שאתה נמצא בו אז איזה הרפתקאות אתה מחפש עכשיו? מי אמר שיהיה לך טוב? לפחות את מה שאתה עושה עכשיו אתה מכיר, וביננו, אתה לא כזה אמיץ כמו שהיית רוצה להיות, אפילו די פחדן, אז בסופו של דבר, אחרי כמה משברים ובורות שתיפול אתה תחזור עם הזנב בין הרגליים.

אני: אבל עכשיו זה אחרת, כבר לא טוב לי, אני עצבני וכועס. אני לא אוהב את ההורות שלי, לא אוהב את הזוגיות שלי כמו שהיא היום והכי חשוב, לא אוהב את עצמי, אני לא חושב שאוכל לאהוב את עצמי עד שאעשה מה שאני רוצה ואתחיל להרגיש את הערך שלי, אני ממש לא מפטר אותך, אני רק רוצה שתצטרף אלי למסע ותשמור עלי מבלי לגונן עלי, אני רוצה שתאמין בי.

שומר: באמת שאני לא מבין אותך, ראית מה קרה לאבא שלך שהוא החליט להגשים את עצמו? לך לא יהיה על מה לנחות שתתעורר מהחלומות שלך, תראה לי בן אדם אחד שאתה מכיר שחלם והצליח, כל החולמים נמצאים ברכבת הרים רגשית ולכל אחד מהם יש מישהו שלפחות כלכלית מחפה עליהם בזמן שהם חולמים, עליך אף אחד לא יחפה ואתה גם לא אוהב רכבות הרים, זה רק עושה לך סחרחורות בחילות, תישאר על הקרקע היציבה ותמשיך לחלום בזמנך הפנוי. אני חושב שזאת צפרדע קטנה לבלוע יחסית לכל הטוב שיש לך, מה כבר תגלה, שהיה לך טוב? אתה יודע, יש לך הרבה להפסיד ומה בסך הכל אתה יכול להרוויח, התרגשות... תתרגש אחרי העבודה

אני: אז מה, לא יכול להיות לי טוב?

שומר: אני חושב שטוב לך, זאת רק החלטה. ולגבי הרגש, זה אתה החלטת כשהיית ילד להפסיק להרגיש, אתה לא זוכר? בשביל לא להיפגע, לא להתאכזב וכל מה שעבדת עליו בשנים האחרונות. אז תחליט להרגיש, תאפשר לעצמך לצפות, להיפגע והנה גם זה נפתר.

אני: הכל כל כך זהיר, הפתרונות שלך תמיד כל כך פלסטיים, כל כך מצפים את הגרעין ואף פעם לא מפצחים אותו. אז לפני כמה שנים שכנעת אותי לראות את כל הדברים הטובים שאני משיג מהעבודה והצורת חיים הזאת, עכשיו אתה מנסה לשכנע אותי להרגיש. אני דרך אגב בטוח שאם אחליט אז אצליח להרגיש אבל זה שוב יהיה על הדמות הזאת שבנינו ביחד, אני לא רוצה את זה יותר, אני רוצה לצאת מהמשחק ולא לכופף את החוקים שלו. אני מבין שאני יודע ויכול לכופף את החוקים של המשחק הזה אבל הוא כבר לא מעניין אותי. אני רוצה להחליט איזה חיים אני רוצה לחיות ולא לחיות את הפחד.

שומר: אתה מסכן הכל, לא חבל?

אני:אני גם יכול להרוויח את החיים שלי ויותר מזה, להיות השראה לילדים שלי, אז זה שווה, לא?