היסטוריית היחסים שלי עם כסף

מדהים כמה בכל שנותיי, לא כתבתי אף פעם כלום על כסף ויותר מזה, אני גם לא חושב/מהרהר/חולם/או כל מילה אחרת על כסף. זה ממש כאילו כסף בשבילי זה מחוץ לתחום, כנראה שכסף מסמל בשבילי משהו לא נקי או טהור, כסף מסמל כוח, שררה, טומאה, בגידה, לכלוך אז איך אני יכול להכניס אותו בשלום לעולם הרגשי שלי.

אבל אני בעצם סובב סביב הכסף כל החיים, דבר ראשון בבוקר אני מסתכל בחשבון בנק שלי, אני מנהל את הכספים שלי בצורה מדויקת ומאוזנת (ומאוד לא רגשית – האמנם?). למדתי כלכלה (למרות שזה ממש לא מעניין אותי). עבדתי במחלקת כספים, גם שעברתי למערכות מידע, אני עובד עם מערכות מידע שמנהלות כספים (שרק בשנים האחרונות התרחבתי וגיליתי עולמות אחרים). אני עובד מול מנהלי כספים, רואי חשבון, כלכלנים, מנהלי חשבונות וכל צורה של אנשי כספים שאפשר לחשוב עליה.

אף פעם אין לי כסף מזומן, אף פעם גם לא היה לי, אולי ככה אני מצליח להרחיק את הכסף ממני רגשית. בגיל 27 הייתי הגזבר של בזק בינלאומי, ניהלתי תזרים מזומנים של מאות מליוני שקלים של החברה ואני זוכר אותי אומר לעצמי ולעולם שזה סתם מספרים באקסל, הרי הכסף הזה לא באמת קיים. אז אני מבין שאני מרחיק את הכסף ממני בצורתו הפיזית, אני לא נוגע בו, אני לא מריח אותו, אני לא מרגיש אותו, זה רק מספרים באקסל, בבנק ובראש שלי.

אפילו דמי כיס לילדים שאני רוצה לתת להם, אני לא מצליח לנהל אז הפתרון שלי היה לנהל טבלת אקסל בה נפקיד ונמשוך כספים (ממש כמו חשבון בנק לכל ילד רק אצלי). עכשיו אני מבין שזה היה הפתרון שלי להרחיק את ההתעסקות בכסף ממני וזה מה שאיפשר לי לתת לילדים דמי כיס אחרי שנתיים שאני לא מצליח לבצע את זה (בלי להבין למה).

יש לי כמה זיכרונות מאוד חזקים מהנערות שקשורים לכסף:

· סבא וסבתא שלי שעלו לארץ מאירופה אחרי השואה, עלו (כל אחד בנפרד) חסרי כל, עבדו קשה וחסכו כל פרוטה, בזקנתם הם היו אנשים אמידים. המשפט הכי חזק שזכור לי מסבתא שלי זה ש"צריך לשמור כסף לבן לימים שחורים". כל פעם שהייתה מדברת איתי על המקצוע שלי, על מה אני רוצה לעשות או כשהייתי חושב ל"בזבז" כסף על דברים "לא חשובים", הייתי שומע את המשפט הזה.

· לא רציתי להעלות את זה על הכתב ולא יודע אם זה רלבנטי אז בגלל זה אני כותב את זה, הרבה פעמים כשסבתא שלי הייתה נותנת לנו כסף (לאחים שלי ולי), זה היה מלווה במשפט, "קח, שיהיה לכם לקורבס" (זונות באידיש). כשאני חושב על זה עכשיו, אולי עוד נעיצה להפנמה שלי על כמה כסף זה דבר מלוכלך.

· ההתנהלות הכלכלית של אבא שלי לאורך השנים הייתה מאוד לא מווסתת, מאוד תנודתית, מצד אחד לא מוציאים כסף כי "אין" ומצד שני הוצאת כסף באופן אימפולסיבי ללא חשיבה אפילו לרגע על ההשלכות ארוכות הטווח של זה.

· כתוצאה מכך הרבה שיחות של אבא שלי עם ההורים שלו סבבו סביב ההתנהלות הכספית שלו ובחוויית הילדות שלי ההתנהלות הכספית של אבא שלי הייתה תמיד במרכז העניינים (לרוב בנימה שלילית). למרות שהרגיש לא מוערך, אבא שלי עבד עם אבא שלו בעסק עצמאי לאינסטלציה (למרות שתמיד אמר שרצה להיות וטרינר). מספר פעמים שניסה אבי לעשות משהו אחר זה לא צלח (אבי פוסט טראומטי ואף פעם לא הצליח להחזיק מעמד במקום אחד) כך שבסופו של דבר הוא חזר לעבוד עם אבא שלו ולשיחות על ההתנהלות הכספית שלו.

· סבא שלי, אבא של אמא שלי, עלה מתימן בשנת 1931 לתל אביב, היה השלישי במשפחה של 11 אחים. התחיל לעבוד בתור נער בבית דפוס ובעמל רב ובהתמדה אינסופית הפך להיות עצמאי, כשהקים את בית הדפוס שלו, הוא היה רשום על שמו והוא העסיק כמה מהאחים שלו בעסק. הדפוס היה סיפור הצלחה וסבא שלי הרוויח הרבה כסף שכולם נהנו ממנו עד שבביקורת מס הכנסה התגלתה העלמת מס בדפוס (שלפי הסיפור, סבא שלי לא ידע עליה) היה שבר גדול, סבא שלי נכנס לכלא לשנתיים, באותה תקופה שני הילדים היחידים שלו התחתנו ושני הנכדים הראשונים שלו (שאני אחד מהם) נולדו (בברית שלי הוא לא היה).

· הרבה דברים קרו בעקבות זאת ואני לא בטוח שאני מדייק בעובדות אבל בהחלט ברוח הדברים, מאותו רגע, היה שבר גדול במשפחה המורחבת של סבא שלי, תחושה של בגידה וחוסר אמון עד יום מותו. מאז ילדותי, אינספור פעמים שמעתי אותו מדבר על המקרה ותמיד זה היה כאילו זה קרה אתמול.

· בסופו של דבר, סבא שלי, שהיה איש אמיד מאוד, חי בסוף חייו כקבצן. למרות שהייתה לו דירה בצפון תל אביב, בית דפוס במרכז תל אביב ותיק מניות של כמה מאות אלפי שקלים, הוא הלך לאכול בבתי תמחוי, לא הסכים לקבל עזרה מאף אחד, הלך עם בגדים מסריחים ובלויים ופשוט נראה כמו חסר בית ללא משפחה וללא כבוד.

· אמא שלי כל חייה ביקשה ממני סליחה שהיא לא יכולה לעזור לי. אמא שלי (ואבא שלי) עזרה לי כל חיי ועדיין עוזרת, יותר מכל אמא אחרת שאני מכיר. אבל מבחינתה, העובדה שהיא לא יכלה לעזור לי בכסף זה נורא וממש מתפרש ככשלון הורי. לא משנה כמה הסברתי לה שהעזרה שלה הרבה יותר חשובה וטובה מכסף, זה לא עזר, עדיין האשימה את עצמה שלא עזרה לי בנתינת כסף (למרות שנתנה בשווה כסף כדוגמת טיפול בילדים שלי, אוכל והרבה שעות פסיכולוג שנחסכו כי הילדים קיבלו ממנה אהבה אין סופית 😊).

· אבא שלי איבד את כל הכסף שהיה לו, כולל את הדירה כאשר לא מצא את עצמו וניסה להיות מסג'יסט, נהג מונית, מטפל אלטרנטיבי ועוד. ההורים שלי חיו במשך 15 שנים בשכירות, עברו בין מספר לא מבוטל של יחידות דיור, ללא שורשים, ללא שקט עד שאבא שלי קיבל את ההכרה ממשרד הביטחון שהוא נכה. ברגע שזה הגיע וקצבה חודשית נכנסה לבנק מדי חודש, הכל נרגע.

· כשהייתי בן 16 בערך, עמדתי במטבח עם אמא שלי, אני לא זוכר בדיוק על מה דיברנו אבל אני זוכר שהסתכלתי עליה ואמרתי לה שכשאהיה גדול, אני אהיה עשיר.

אני מנהל את החיים שלי, כולל החיים הפיננסים שלי לבדי, בתקופה בין הלימודים לצבא (שמונה חודשים) עבדתי, כשהשתחררתי מהצבא עבדתי חצי שנה וחסכתי כסף לטיול של שנה במזרח. כשחזרתי לארץ אחרי חודש כבר שכרתי דירה, בתור סטודנט עבדתי משרה מלאה בבזק בינלאומי, שכרתי דירה ברמת גן ושילמתי את שכר הדירה שלי. לעולם לא קיבלתי עזרה כספית מאף אחד, בגיל 26 קניתי דירה, בגיל 31, קניתי בית ובגיל 42 הרחבתי את הבית בצורה משמעותית (כמו עוד בית קטן). תמיד טיילתי, ביליתי, בזבזתי, חשבתי שלא נתתי לכסף לנהל אותי אבל יכול להיות שאני לא מבין כמה הוא מנהל אותי.